בובה פורטל גיל הזהב
בובה פורטל גיל הזהב
 
 
 

 
הקטן כתב: הקטן כתב הגדל כתב: הגדל כתב
הטבות והנחות "אזרח ותיק"
הומאופתיה, מסעדות, צימרים, רופאי שיניים, רופאים, רפואה אלטרנטיבית
"ספר לסבתא" הומור תורם לבריאות

הכל עבר כל כך מהר... או – המהירות המטורפת של חיים איטיים

07/06/2009 19:52
מאת: מערכת האתר


ששואלים לגיל, אני עונה: בת 72, ובאותו רגע חושבת שמדובר במישהי אחרת. הרי לא יתכן שאני כבר בגיל הזה"...

הכל עבר כל כך מהר... או – המהירות המטורפת של חיים איטיים

 

 

ריצת 100 מטר לגברים נחשבת למיאוץ המהיר ביותר.

ריצת המרתון, למרחק העולה במקצת על 42 ק"מ, נחשבת לארוכה והממושכת ביותר.

 

עבור רצי ה – 100 מטר, נחשבות השניות הספורות המוקדשות לגמיאת המרחק כנצח.

 

עבור רצי המרתון נחשב הנוף המתפתל לחלק מן הריצה, ולחלקם עצם סיומה ללא נשירה נחשב להישג.

 

התבוננו נא בימיו החולפים של האדם וראו את השנים המוקדשות לריצת 100 המטרים ואת אלו ההופכות לריצת מרתון.

 

הניגודים הקוטביים הללו מלווים אותנו לאורך כל חיינו:

מחד – אנו דוחקים בזמן ומצפים בקוצר רוח שיחלוף –

 

במעקב אחר התפתחותו של התינוק – מתי יתחיל ללכת, מתי יחדל להרטיב, מתי ישן בלילה, מתי יתחיל לדבר. הכל מלווה במין "נו כבר" של חוסר סבלנות.

 

בהמתנה לאירוע חשוב – יום הולדת, חגיגת בר מצווה, חתונה, תשובה לגבי ציוני הבגרות, התקבלות למקום עבודה, וכיוצא באלה.

 

בעיצומו של זמן מעיק - מתי יסתיים כבר שבוע העבודה, האם בקרוב נוכל לקום ממיטת חוליינו, מתי יגיע מועד השחרור משירות החובה או המילואים.

 

מאידך – אנו בולמים את השנים הדוהרות להן לפתע –

 

בראותנו את הורינו המזדקנים, בהתקרב יום ההולדת הכרוך ב"החלפת קידומת", באיתותים הראשונים של ליאות האברים או בעיות בתפקוד הגוף.

 

בהשלמת הישורת הראשונה של מעגל חיינו (כל איש ותחושתו, כל אדם וחשבונו, כל אדם והשקפת עולמו).

 

בעת התרוקנות הקן המשפחתי, כאשר גוזלינו פורשים כנפי בגרותם ונוסקים על גלי האוויר של עצמאותם לעבר מחוזות חדשים.

 

המעגלים הללו, המשקפים את איטיותו של הזמן הממהר, ואת מהירותו של הזמן האיטי, הם הנוסכים את תחושות התוגה והאושר בפרקי הדרך השונים של חיינו ומעצבים את תחושותינו והתנהגותנו בנקודות גיל שונות.

 

נסו לשוחח עם בני השבעים. אם בריאותם סבירה לגילם, אם המראה החיצוני מחמיא להם, אם רוחם איתנה, אם דבריהם כנים – תמיד יאמרו לכם שבעת שיתבקשו לומר מה גילם, מתקשות אוזניהם להאמין למה שפיהם אומר. "אני עונה: בת 72, ובאותו רגע חושבת שמדובר במישהי אחרת. הרי לא יתכן שאני כבר בגיל הזה", אומרת לי אישה נאה שדובבתי.

 

כנראה שלא רק הזמן הוא יחסי, אלא בעיקר  תחושת האדם כלפי גילו.

נדמה לי שתחושת המהירות של החיים החולפים מתחילה לקנן בנו ללא כל סיבה רצינית. לפעמים איזה קמט מרומז בזווית העין, לעיתים הזאטוט שהחל לפטפט וקורא לנו "סבא" או "סבתא", פעם איזו נערונת מנומסת שקמה לכבודנו באוטובוס או בהמתנה בתור כלשהו, או סתם למראה איזו שקיעה שנראית לנו אחרת מזו שנראתה בנעורינו.

 

זהו גם חיידק אלים. מרגע שדבק בנו לא ירפה עוד. כמו חית טרף שנעצה את שיניה בטרפה כך מתעצם הוא בנו ומחולל תחושות קשות של "זמן ניגר". מכאן ואילך - "מוכרחים להספיק" , מעתה והלאה – "חבל על הזמן", מהיום – כל שעה חשובה.

 

האח התאום של אותו חיידק אלים הוא זה היוצר בנו תחושה של "חוסר הספק". כל כך מעט יעדים הגשמנו, כל כך מעט חלומות מימשנו, וכבר הכל חלף עבר.

 

איך זה היינו בזבזנים כל כך ונתנו לחיים היחידים הללו לחלוף על פנינו? כיצד זה לא השכלנו לנצל אותם טוב יותר? הרי יכולנו להספיק יותר אילו רק ידענו אז כמה מהר חולף הכל!!

 

בחשבון החיים ודאי היינו חושבים כמה שווה שנת נעורים בזקנתנו? כמה שימושים היינו עושים בגיל המבוגר באותם 365 ימים שחלפו ביעף מדי שנה בילדותנו, ואפילו נוכח הקצב המטורף שלהם היינו חסרי סבלנות?

 

לתחושות אלה נלוות תמיד שאלות פחות נעימות: מה יישאר מאתנו בלכתנו? אילו עקבות נשאיר בנתיבם של ההולכים אחרינו? כמה חשובים היינו באמת לאלה שהיו משמעותיים עבורנו? האם גמענו ביחד את כל טיפות הזמן האפשריות?

 

מעבר למעגלי הזמן הפנימיים שלנו מסתובבים סביבנו מעגלי הזמן החיצוניים. על אלה אין לנו כל השפעה, אבל השפעתם עלינו מוחשית ולעיתים גורלית.

 

העולם המקיף אותנו מחיש את מהלכיו. התקשורת האלקטרונית ואמצעי התחבורה, מהירות התבגרותם של הילדים, הבשלתם של יחסים בין אישיים, הניידות האישית והמנטלית, כל אלה יוצרים קצב ודופק של "ריצת ה – 100 מטר".

 

האם חרף כל אלה נוכל לבנות מעגל פנימי הפועל נגד כיוון השעון, להאט במקצת את קצב מותם של שעותינו וימינו, להיערך לחיים של "ריצת מרתון" ולעשות משהו כדי שלא הכל יחלוף כל כך מהר?

 

אני סבור שבניגוד למה שנדמה ומקובל - הדבר תלוי בעיקר בנו.

 

אני רואה בדמיוני את מכונית החיים, המצוידת בדוושת האצה ובדוושת בלמים. כל עוד מנוע המכונית חדש ונוהם, אנו חולפים ביעף על פני הנופים הנפשיים, המשפחתיים והכלכליים ולוחצים על דוושת ההאצה ללא רחם.

 

ברבות הזמן מזדקן במקצת המנוע ואינו מסוגל להיענות באותה מהירות לבקשותינו. אנו מקבלים זאת במורת רוח. למעשה היינו צריכים לברך על כך ולהעביר את הרגל מדוושת ההאצה לדוושת הבלמים.

 

לפתע היינו רואים יותר פרטים בנוף החולף מול עינינו, חשים את ליטופה של הרוח, מריחים את ניחוח השדות, רואים את אודם השקיעות, ולומדים כיצד להפיק יותר הנאה מכל טיפת דלק שעוד נותרה במיכל המכונה אורך החיים שלנו.

 

 

 

כותב - אברהם אלון

בעל תואר שני במינהל עסקים ובחינוך. עוסק במתן ייעוץ אסטרטגי ושיווקי.  בעל התמחות מיוחדת בשיווק ובתפעול דיור מוגן,ובסוגיות איכות החיים בגיל הזהב.מרצה באוניברסיטת תל אביב ובמכללה האקדמית נתניה.מפרסם בקביעות מאמרים, שירים, פליטונים וסיפורים.
מחבר הרומן "מריונטות
".

 


 





קישורים:
  גיל הזהב
  מוצרים לגיל הזהב
  חיתולים למבוגרים



הוסף תגובה


תגובות:


 
ראשי  |  הטבות אזרח ותיק  |  כתבות  |  קניון גיל הזהב  |  צור קשר  |  אודות  |  משחקים  |  ספר לסבתא  |  תקנון מפת אתר
דיור מוגן  |  הליכון רולטור  |  מכשירי שמיעה  |  אוזניות אלחוטיות  |  טיטולים  |  כסא גלגלים  |  עוגות יומולדת  |  גיל השלישי  |  אמבולנס פרטי  |  גיל הזהב  |  קניון לבעלי צרכים מיוחדים  |  מניעת החלקה  |  רולטור  |  צוואות וירושות  |  הגיל השלישי  |  קלנועית  |  אלצהיימר  |  בריינספא סדנאות לזכרון  |  בתי אבות  |  גיל הזהב  |  הנחות  |  סיפורי חיים  |  הפקת אירועים  |  טיולי גיל הזהב  |  חיתולים למבוגרים  |  סיעוד  |  קשישים  |  יעוץ  |  לימודי מחשב  |  מוצרי ספיגה  |  שיתופי פעולה  |  אחוזת נוה חוף  |  כסאות רחצה
© כל הזכויות שמורות לבובה bobe ©
חנות בובה מופעלת ע"י מערכת יאללה חנות באינטרנט הקמת חנות באינטרנט